<h1>כל בו הלכ' פורים סימן מ"ה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא, והוא שישמע מן הקורא שנתחייב לקרות, לפיכך אם היה הקורא שוטה או קטן אין מוציאין אחרים ידי חובתן. אבל כהנים [לויים] וישראלים ועבדים משוחררין חללים וממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כל אלו מוציאין אחרים.
<h2>דף ג.</h2>
קריאת מגלה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים. והכל חייבין בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררין. ומחנכין הקטנים לקרותה.
וקטן שהגיע לחינוך כתב בעל עשרת הדברות שמוציא אחרים. נשים כיון שהן חייבות שאף הן היו באותו הנס, י"ל שמוציאות אף האנשים, ואף על פי כן אין ראוי להשלים בהן עשרה דכל מקום שהצריכו עשרה, אנשים בעינן. והבעל עשרת הדברות כתב שאין נשים מוציאות אנשים בקריאתם, והטעם משום דקול באשה ערוה. ואף על גב דמדליקות נר חנוכה ומברכות לא דמי לפי שאין צורך שיהיו שם האנשים בעת ההדלקה. וטומטום לפי הדעת הראשון מוציא אחרים ממה נפשך. ואנדרוגינוס גם כן נראה שמוציא שהרי מחוייב הוא, שאף הן היו באותו הנס, שעל הכל גזר אף באנדרוגינוס.
<h2>דף ד.</h2>
אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא, והוא שישמע מן הקורא שנתחייב לקרות, לפיכך אם היה הקורא שוטה או קטן אין מוציאין אחרים ידי חובתן. אבל כהנים [לויים] וישראלים ועבדים משוחררין חללים וממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כל אלו מוציאין אחרים.
ומבטלין תלמוד תורה מפני קריאתה, שאין דוחין קריאתה מפני שום דבר מצוה רק לקבור מת מצוה שאין לו קוברין שקוברין אותו תחילה ואחר כך קורין את המגלה. וכן דעת הר"מ במז"ל. וה"ר דוד ב"ר לוי כתב דקאמר מת מצוה לאו במת שאין לו קוברין אלא כל אדם כשר שמת נמי דינו כך הוא.
<h2>דף י:</h2>
ומכל מקום ראוי לשמוח בו שמחה יתירה לתת שבח והודאה לשם ית' על הנס הגדול. אבל אין אומרים הלל בפורים לפי שקריאתה זו הילולה. כלומר שזו היתה כונת הקריאה כדי שיזכרו הנס ויתנו שבח והודאה לשם ית'. וזה שיסד הפייט כי מקום תהלה היתה לישראל. ויש טעם אחר בגמרא דהיכי לימרו (הלל) [הללויה] הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש, אכתי עבדי אחשורוש אנן, ר"ל שבאותו הזמן היו בגלות עדיין תחת יד אותו רשע, ואין לומר הלל כי אם על הגאולה שלימה כגון יציאת מצרים ונס חנוכה שחזרה להם המלכות.
